רוזי אומצה על ידי זוג יקר שבחר לאמץ דווקא אחת מאלו שפוטנציאל האימוץ שלהם נמוך – כלבים קשישים. קראו את סיפורה המופלא של רוזי שזכתה לעדנה לעת זקנה.
כך מספרים לנו מיכל ושחף גרוס על הבחירה ברוזי:
יש שיטענו שאנחנו מתעסקים בזוטות, הרי יש כל כך הרבה אנשים במצוקה ושצריך לדאוג להם לפני שמתפנים לבעלי החיים. אולם, אנחנו לא פוסחים על בני האדם ודואגים גם להם הן בעבודתינו היומיומית והן בליבנו, אך גם לבעלי החיים צריך לדאוג, וכמו שאמר מהטמה גנדי "חברה נאורה נמדדת לא רק ביחסה לבני האדם, אלא ביחסה אל בעלי החיים שבתוכה".
אחרי שדייזי, כלבתה האהובה של מיכל, שגדלה יחד איתה וליוותה אותה במשך 15 שנה נפטרה, היה לשנינו ברור שבלי כלב לא נוכל לחיות. עדיין אין לנו ילדים, אבל בשבילנו כלב במשפחה הוא כמו ילד, וכמו שמטפלים ואוהבים ילדים ללא תנאים, כך אנו מאמינים שצריך להתייחס לכלבים ולחיות אחרות שמגדלים בבית.
עברו שלוש שנים מאז שדייזי נפטרה ורק השנה עברנו לדירה שבה בעל הבית אפשר לנו לגדל כלב בביתו, כי ישנם בעלי דירות שחשובה להם יותר טובתם של דלתות, ארונות וכל חפץ אחר בנכס שלהם מאשר לתת לכלב בית.
אימצנו את רוזי מהכלבייה העירונית בתל אביב בספטמבר, בעזרתה האדיבה של דבורה רוט, מתנדבת בכלבייה. מלכתחילה החלטנו לאמץ כלב מבוגר, או כמו שהגדיר זאת שחף "ניקח את הכלב הכי זקן ומכוער שיש בכלביה כי אף אחד אחר לא ייקח אותו".
היה לנו מאוד חשוב לתת בית חם למי שסביר להניח שיסיים אחרת את חייו בכלביה. כמו שכולנו אוהבים ילדים קטנים וחמודים, כך גם היחס לכלבלבים. בעוד לכולנו גור כלבים נראה חמוד ומתוק, הכלבים המבוגרים יותר, ובייחוד הכלבים הזקנים, נזנחים ונותרים בכלביות זמן רב יותר.
כשהתחלנו להתעניין באימוץ כלב, יצרנו קשר עם הכלבייה, שם סיפרו לנו על רוזי, כלבה בת 10, שנמצאת אצלם כבר מספר חודשים. כשהגענו לאמץ אותה בכלבייה, ראינו כלבה צנומה ואפאתית. נראה היה כי צוות הכלבייה אינו רגיל לראות אנשים מגיעים ומבקשים לאמץ כלב מבוגר, שלא לדבר על כלב זקן. הוטרינר שאל אותנו בהפתעה "אתם בטוחים שאתם רוצים את רוזי הזקנה?" ענינו שכן, ומאז החלו תשבוחות מצד הצוות על כך שאנחנו עושים מצווה.
כן, יש לה קצת בעיות בקיבה, וכן, ביקרנו יותר מפעם אצל הוטרינר, אבל זה שווה הכל, במיוחד שאנחנו זוכרים יום-יום איפה היא הייתה. אנחנו יודעים שזה קצת קשה לחשוב על זה שזמננו ביחד קצר יותר מאשר עם כלב צעיר, אבל אנחנו חושבים על טובתו של הכלב, ועל הזכות שנפלה בחלקנו להעניק לכלב הזדמנות להזדקן בכבוד, וכמו שהוטרינר בכלבייה אמר "היא יוצאת לפנסיה מכובדת".
נקווה שבפעם הבאה שתחשבו לאמץ כלב, תיזכרו ברוזי, ותחשבו עד כמה יהיה נחמד לגור עם סבתא קטנה עם זנב.
כל טוב, מיכל ושחף גרוס