המילה אנורקסיה פירושה ביוונית "אי-תיאבון" והיא מתארת כל מצב שבו אדם או חיה אינם אוכלים, מכל סיבה שהיא. על כן, כשהוטרינר אומר שהכלב או החתול שלכם סובל מאנורקסיה הוא לא מתכוון שיש להם בעיה עם דימוי הגוף שלהם, אלא פשוט שהם לא אוכלים, מכל סיבה שלא תהיה.
אובדן תיאבון הוא הקריטריון החשוב ביותר לפיו קובעים אם חיה סובלת מבעיה בריאותית קשה או ממחלה חולפת. ההחלטה לאשפז חיה מתקבלת פעמים רבות משום שהיא הפסיקה לאכול מזון שבעבר בלסה בתיאבון. הסיבה לכך היא כפולה: ראשית, היעדר תיאבון מעיד לרוב על בעיה בריאותית עמוקה יותר, ושנית, תמיכה תזונתית היא מהותית להחלמה. הימנעות מאכילה במשך ימים אחדים אינה בעיה גדולה, כל עוד החיה מקבלת דיי נוזלים על ידי שתייה עצמאית או באמצעות אינפוזיה. אולם לא על המים לבדם תחייה חיית-המחמד, ואם היא אינה אוכלת יותר ממספר ימים נדרשת התערבות רפואית.
אל תחכו שהתיאבון ייעלם לחלוטין עד להתייעצות עם הוטרינר. עשו זאת כבר כשמופיעים סימנים להפחתה בתיאבון. חיה עם תיאבון ירוד היא חיה חולה, ואם תחכו עד שהתיאבון ייעלם לחלוטין ייתכן שתאחרו את ההזדמנות לעצירת ההידרדרות במצבה. זה נכון במיוחד לגבי אנורקסיה בחתולים. כאשר התיאבון של חיה מתחיל לפחות והיא צורכת פחות מזון, מתחיל גופה לפרק שומנים כדי להשלים את החוסר ברכיבים תזונתיים. תהליך פירוק השומן והפיכתו לקלוריות זמינות לשימוש בכלל איברי הגוף מערב את הכבד, ועשוי להעמיס עליו מאוד כשהוא נדרש לפרק שומן רב בבת-אחת. כבד חתולי לא מיועד להתמודדות עם פירוק כמויות גדולות של שומן, ועל כן, במצב כזה ילקה החתול בסיבוך מסוכן של אנורקסיה חתולית בשם השתמנות כבד או כבד שומני (hepatic lipdosis).
שלב ראשון: שנו את סוג המזון או את תנאי ההאכלה
אם נדמה לכם שהתיאבון של החיה שלכם ירוד, אבל אתם מאכילים אותה רק במזון יבש, הדבר הראשון שעליכם לנסות הוא להציע לה מזון רטוב. מזון רטוב ערב לחיכן של מרבית חיות המחמד הרבה יותר ממזון יבש, ולכן במקרים רבים המעבר למזון רטוב לבדו יפתור את בעיית האנורקסיה בחתולים ובכלבים. אנשים מסוימים סבורים משום מה שמזון מפחית שימורים הוא דל יותר מבחינה תזונתית מאשר מזון יבש, אך זה רחוק מלהיות המצב. הערך התזונתי שונה בין מותגים שונים של מזון לחיות, אבל מזון רטוב יכול להיות בעל ערך תזונתי גבוה בדיוק מזון יבש, ולעתים אף יותר.
במקרה שאובדן התיאבון החל על רקע מעבר ממזון רגיל למזון רפואי (Prescription Diet) בהנחיית הוטרינר, כדאי לנסות מעבר הדרגתי מהמזון הרגיל למזון הרפואי. רבים מסוגי המזון הרפואי הם תפלים, ועל כן לעתים קרובות חיות מסרבות לאכול אותם. במקרה כזה, כדאי לערבב מעט מהמזון הרפואי במזון הרגיל, ולאט לאט להגדיל את מינון המזון הרפואי ולהקטין את מינון המזון היבש. אם גם זה לא עובד, עדכנו את הוטרינר בכך שהחיה לא אוכלת. בכל מקרה, עדיף שהחיה תאכל מזון רגיל, מאשר שלא תאכל בכלל.
במקרה של אנורקסיה בחתול, כדאי לנסות להתניע את התיאבון באמצעות חטיפים ופינוקים שנחשבים לאהובים במיוחד על ידי המין המיילל: שימורי טונה, שימורי עוף וביצה מבושלת. אפשר גם לקנות מהחטיפים המסחריים שנמכרים בחנויות חיות המחמד – הם אמנם לא יכולים לספק את כל הצרכים התזונתיים של חיית המחמד לכשעצמם, אבל הם יכולים להתחיל תהליך של החזרת התיאבון.
צעד נוסף שיש לנקוט בו כתגובה ראשונית לתיאבון ירוד אצל חיות-מחמד הוא בחינת האפשרות שהבעיה נגרמת על ידי בעיות התנהגות. בבתים שבהם יותר מחיית מחמד אחת קורה לעתים קרובות שהחיה הצעירה או החזקה יותר גוזלת אוכל מהחולה או מבוגרת יותר. בכל מקרה, אכילה בחברה עשויה להיות חוויה מלחיצה לכלבים ולחתולים, ולעתים זהו הרקע לאנורקסיה. חשוב מאוד שלכל חיה תהיה קערת מזון משלה, גם כדי להפחית את המאבק על המזון וגם כדי שתוכלו לדעת מי אכל כמה. כדאי גם לנסות להאכיל את החיות בחדרים נפרדים וללא נוכחות של בני-אדם, משום שיש כלבים וחתולים שיסרבו לאכול כשמישהו צופה בהם.
שלב שני: תרופות לעידוד תיאבון
אם כל הנסיונות לעודד אכילה באמצעות שינוי התפריט התזונתי וסביבת ההאכלה לא עבדו, כדאי לשקול ביחד עם הוטרינר מתן תרופות לעידוד תיאבון. בולטות בין התרופות לטיפול באנורקסיה בכלבים ובחתולים הן הסיפרוהפטדין (Cyproheptadine) ותרופה חדשה בשם מיטרזפין (Mirtazapine) שלא רק מעודדת תיאבון, אלא גם מקלה על בחילה.
שלב שלישי: הזנה בכפייה
אם כלו כל הקצים, וכל הנסיונות לעודד את חיית המחמד לאכול בדרכי נועם כשלו, אין ברירה אלא לפנות, לפחות באופן זמני, לאמצעים יותר אגרסיביים:
מזון נוזלי – כאשר המזון מגיע במצב-צבירה נוזל קל יותר להכריח את חיית המחמד לבלוע אותו. לשם האכלה במזון נוזלי הצטיידו במזרק ללא מחט ובמגבות נייר לניקוי שאריות מזון דחויות. הכניסו למזרק כמות מזון בהתאם להנחיות הוטרינר, החדירו את קצה המזרק לחלל הפה של החיה בזמן שאתם מחזיקים את פיה סגור, והרפו כעבור כמה רגעים, לאחר שבלעה את המזון.
מזון מוצק – ניתן להאכיל חיה בכפייה גם במזון מוצק רטוב, אך לרוב זו משימה קשה יותר. קחו מעט מזון רטוב מפחית שימורים והאכילו את החיה בכפית, או צרו כדורי-בשר קטנים והכניסו אותם לפיה כמו שנותנים גלולה.
צינוריות הזנה – חיות מסוימות מתנגדות באגרסיביות להאכלה בכפייה באמצעים הסטנדרטיים, ואז אין ברירה אלא להשתמש בצינוריות הזנה רפואיות. ישנם שני סוגים של צינוריות הזנה: זונדה, שמוחדרת אל הקיבה דרך האף והושט ללא חתך, וצינוריות הזנה שמוחדרות דרך חתך לתוך הגרון, הושט או הקיבה. יתרונה של הזונדה הוא שניתן להחדירה גם ללא הרדמה כללית. חסרונה הוא שהיא צרה יותר מהצינוריות האחרות, ועל כן באמצעותה ניתן להאכיל אך ורק במזון נוזלי לגמרי. הצינוריות האחרות רחבות יותר, ולכן דרכם ניתן להכניס גם מזון מוצק ורטוב שעבר עיבוד במיקסר.
האכלה באמצעות צינור היא אמצעי קיצוני, אבל יש לה גם יתרונות. לאחר שהצינורית הוכנסה, ההאכלה באמצעותה קלה יותר וגורמת פחות סטרס, משום שהיא לא כרוכה במאבק יום-יומי עם החיה הסרבנית. כשמאכילים חיה על ידי צינור שמוחדר דרך חתך בגוף, חשוב לנקות ולחטא את האזור שסביב החתך באופן יומיומי כדי למנוע זיהום. בכל מקרה, לא מומלץ להאכיל בצינורית לאורך זמן, משום שכעבור כמה זמן תתפתח סביב פתח כניסת הצינורית רקמה צלקתית שתסבך את הוצאתו.
הקדימו טיפול להחמרה
לסיכום, אם אתם חושדים שחיית המחמד שלכם סובלת מאנורקסיה – לא אוכלת כלל או אוכלת פחות מבעבר – אל תחכו עד שהבעיה תחמיר. פנו לוטרינר בהקדם. הטיפול הוא פשוט יותר ככל שהוא מתחיל מוקדם יותר.