יום אחד בהיר, הכריז מח העצם של מוטי, כלב חסר בית בחסות עמותת כפר סבא ורעננה אוהבות חיות, על שביתה איטלקית. במשך חודשיים תמימים, מלווה באב-בית האומנה שלו יוסי, טופל אצלנו מוטי ללא הועיל. רק ברגע האחרון, אחרי שכבר היה נדמה כי נוסה כל טיפול אפשרי, חלה פתאום תפנית מפתיעה.
מוטי הכלב הגיע למרפאתנו בבוקרו של יום לפני כשמונה חודשים לניתוח סירוס, במסגרת פעילות התנדבותית בחסות עמותת כפר סבא ורעננה אוהבות חיות. בספירת הדם שלו התגלו ממצאים מטרידים. הריכוזים של כל רכיבי הדם החיוניים, טסיות וכדוריות דם אדומות ולבנות, היו נמוכים באופן משמעותי. העובדה שלא רק תאי דם מסוג אחד היו חסרים, אלא שכל שלושת הסוגים המכונים ביחד "שורת הדם" היו במינון נמוך, העלתה בנו חשד לדיכוי של מח העצם, המקום בו הם מיוצרים. דיכוי זה יכול להיגרם מקדחת קרציות, אך גם מגורמים אחרים.
החלה מלאכה ממושכת ומייגעת בדרך לאבחנה ובתקווה לרפא את מוטי, ובינתיים טיפלנו בו באנטיביוטיקה בשם דוקסלין לטיפול בטפילי דם שכיחים בקרב כלבים. בדיקות ספציפיות כמו PCR לאיתור הדנ"א של טפיל הדם או סרולוגיה לא גילו דבר, האנטיביוטיקה לא שיפרה את מצבו של הכלב, ספירות הדם החוזרות שלו הוסיפו להיות נמוכות ואף החמירו ומצבו הגופני הלך והידרדר. מוטי ירד במשקל, פצעים מכוערים הופיעו על גופו ומצאנו את עצמנו מכבים שריפות השכם והערב ומתחזקים גוף חולה ללא הצלחה של ממש. לטיפול התרופתי הוספנו סטרואידים במינונים גבוהים ולתקופה ארוכה מאוד, אך גם מכיוון זה לא באה הישועה.
בין כיבוי שריפה אחת לאחרת נלקחה דגימת מח עצם, שאישרה באופן חד-משמעי כי אכן מח העצם של מוטי איננו יצרני. הסיבה המשוערת הייתה, למרות היעדר אישור ודאי, קדחת קרציות. ד"ר עינת יס, מומחית לרפואה פנימית, שולבה בצוות החשיבה והעלתה אף את האפשרות לטיפול בליתיום. שוב אחרי תקופת טיפול עלו מאמצינו בתוהו. מצבו של מוטי לא השתפר.
בשלב זה הוחלט לנסות לעשות שימוש בתרופה בשם G-CSF, המעודדת ייצור של כדוריות דם לבנות ותאי גזע.. תרופה זו היא חלק ממשפחת תרופות שמשמשת לטיפול במחלות המטולוגיות ואונקולוגיות רבות, גם אצל בני אדם. המכשול היחיד שעמד בפנינו הוא מחירה הרב של התרופה, שנדרשנו להתמודד איתו כדי לשלב אותה בטיפול במוטי שהיה כולו, כמובן, ללא מטרות רווח. חלק מהמימון היה בחסות עמותת כפר סבא ורעננה אוהבות חיות, חלק נוסף נתרם על ידי רות נוטס פעילת העמותה וחלקו העיקרי במקרה זה ניתן על ידי המרפאה. לשמחתנו, בשלב מסויים הצלחנו לרתום את אחד מבתי החולים בארץ למאמץ ולהשיג תרומה של התרופה עבור מוטי (כמובן שלא על חשבון בריאותו של איש). כך זכינו לקבל את ה"ניולסטים", גרסה ארוכת טווח ל- G-CSF הניתנת בזריקה ושמשך השפעתה בבני אדם הינו 10-14 ימים. למיטב ידיעתנו עד לשימוש על ידינו לא נעשה שימוש מעולם בצורה זו של התרופה ארוכת הטווח בכלב, ועל כן נדרשנו לחישוב מינונים ראשוני שבוצע בעזרתה האדיבה של ד"ר יס.
זריקה אחת בשווי אלפי שקלים הוזרקה למוטי (ראו תמונה). במעקבי ספירת דם חוזרים אכן ראינו תוך זמן קצר עליה מרשימה בספירת הכדוריות הלבנות ומנגד ירידה נוספת של האדומות והטסיות, אך כעבור כשבוע צנחו שוב ערכיו של מוטי. דבקים במטרה השגנו שוב עבור מוטי סדרת זריקות G-CSF, הפעם לא ארוכות טווח, מהן ניתנו לו שלוש זריקות בלבד בשילוב זריקות של דרבופואטין, אנלוג של ההורמון אריתרופואטין המופרש בכליה ומעודד ייצור כדוריות דם אדומות במח העצם. פתאום כשפצעיו של מוטי מכוייבים ומפרישים, מוטי ואנו מוכנים כבר להרים ידיים ולפרוש מהמרוץ האבוד הזה, הופיעה עלייה של ממש בערכי הדם בספירה אחר ספירה. אור נדלק בעיניו של מוטי, הוא נהיה חזק מאי פעם, פצעיו החלו מחלימים, משקלו עלה וכל גופו התמלא חיוּת. מוטי הבריא!
מקרים כאלו הינם מקרים אבודים ולרוב גם השימוש בתרופות וטיפולי קצה לא די בהם כדי לחדש יצרנות במח עצם מדוכא. כנראה שפעם נוספת אמונה ונחישות הם פקטור של ממש בדרך להחלמה. נציין גם את יוסי, שסיפק בית אומנה למוטי, ליווה אותו בסבלנות אין קץ משך חודשים ארוכים ונדבק בחיידק התקווה והאמונה בדרך לא נודעת. אז כה לחי יוסי והנה זכית בבן בית, כי אחרי דרך ארוכה ומפרכת כל כך, כמובן החליט יוסי לאמץ את מוטי כבן משפחה.
בתמונה: מוטי ומנהל המרכז הוטרינרי רעננה ד"ר עופר צדוק.