כרעם ביום בהיר, נחתה עליכם הבשורה: לחתול שלכם יש סוכרת. האם פירוש הדבר שמעתה תצטרכו להקדיש את כל חייכם לרצף אינסופי של זריקות ובדיקות? התשובה היא לא. הטיפול בסוכרת-חתולים דורש מעט לימוד וכמה תוספות קטנות לשגרה היומית, אבל סך הכל – חתולים סוכרתיים ובעליהם יכולים לנהל חיים כמעט נורמאלים.

סוכרת בחתולים (Feline Diabetes Mellitus) היא מחלה כרונית שבה תאי הגוף אינם מקבלים את הסוכר שלו הם זקוקים לתפקודם התקין. אם המחלה אינה מטופלת, היא תוביל להידרדרות מתמשכת בבריאותו של החתול עד למוות מאחד מסיבוכי המחלה. אף על פי כן, מרגע שהמחלה אובחנה, יכול הטיפול בה, גם אם הוא מצריך התרגלות לסדר-יום חדש, להיות לא מאד מסובך, ויעיל למדי. יותר מכך: ב-20% מהמקרים המחלה נעלמת לאחר מספר חודשים או שנים מהאבחון, בעזרת טיפול הולם. כלומר, שלא כמו אצל כלבים ובני-אדם, אצל חתולים נסיגה מוחלטת של הסוכרת אינה דבר נדיר.

אז מה בעצם קורה בגופם של חתולים חולי סוכרת? כשיש יותר מדי סוכר בדם, הכליות מתגייסות למשימת הפינוי, על ידי ניתוב חלק מהסוכר אל השתן. זו הסיבה לכך שאחד מתסמיני הסוכרת הוא צמא מוגבר ומתן שתן תכוף. בנוסף, כשסוכר לא מגיע אל התאים, הגוף חושב שהסיבה לכך היא מחסור במזון ומתעורר רעב מוגבר. הצרה היא שצריכת המזון המוגברת אינה עוזרת לתאים לקבל את הסוכר שהם זקוקים לו, בשל מחסור באינסולין או משום שהאינסולין אינו עושה את פעולתו. למעשה, היא רק מחמירה את המצב, משום שהיא מעלה את כמות הסוכר שמצטברת בדם ואת העומס על הכבד ועל הכליות.

לא רק שצריכת המזון המוגברת אינה פותרת את המחסור בסוכר בתאים, היא גם אינה מונעת את הירידה במשקל שאופיינית לחתולים סוכרתיים. המחסור בסוכר, שנתפש על ידי הגוף כסימן למחסור במזון, גורם לו להתחיל לפרק תאים שניתן לשרוד בלעדיהם בטווח הקצר כדי לספק סוכר למערכות חיוניות ובראשן המוח. בהתחלה מפרק הגוף את השומנים, אבל אם המצב לא משתפר הגוף מתחיל לפרק גם תאי שריר בניסיון נואש להציל איברים חיוניים כמו המוח, הלב והריאות.

אם המחסור האנרגטי בגוף מחמיר וניוד השומנים אל הכבד גובר, הכבד מתחיל לייצר מחומצות השומן חומרים בשם קטונים (Ketones). חומרים אלו יכולים להוות מקור אנרגיה חלופי במצב של חוסר בגלוקוז זמין, אך בו בזמן, כאשר הם נוצרים בכמויות מוגברות, הם משבשים את מאזן המלחים בגוף, משבשים את מאזן החומצה-בסיס בדם (גוררים חמצת מטבולית) ומובילים להתייבשות קשה שעלולה אף להוביל לפגיעה חמורה בתפקוד הכליות. כל השתלשלות העניינים העגמומית הזאת, שהינה מסכנת חיים באופן מיידי ודורשת טיפול חירום, יכולה להימנע על ידי ערנות של בעל החתול, אבחון מוקדם והענקת טיפול מתאים.

תסמינים ואבחון:

תסמיני הסוכרת אצל חתולים, שאותם כדאי שכל בעלי החתולים יכירו, הם צמא מוגבר, השתנה מוגברת (עלייה בתכיפות ובכמות השתן), אובדן משקל למרות תיאבון מוגבר, חולשה כללית, פרווה במצב ירוד וחולשה ברגליים האחוריות. אם אתם מבחינים באחד או יותר מהתסמינים האלו, פנו בהקדם אל הוטרינר וספרו לו על התסמינים ועל החשש שמדובר בסוכרת. כדי לוודא שאכן מדובר בסוכרת ולא בבעיה אחרת, צפוי הוטרינר להשתמש בכלי האבחון הבאים:

• תשאול לשם הרכבת היסטוריה בריאותית של החתול• בדיקה גופנית כללית
• בדיקת שתן לחיפוש גלוקוז, קטונים, וסימנים לדלקת בדרכי השתן. חולי סוכרת נמצאים בסיכון גבוה לדלקות בדרכי השתן, לכן במקרה שלהם מומלץ תמיד לשלוח דגימת שתן סטרילית לתרבית.
• בדיקות דם (ספירת דם וביוכימיה) לקביעת ריכוז הסוכר בדם וכדי לשלול אפשרות שהתסמינים נגרמים על ידי מחלה אחרת שאינה סוכרת. יש לבדוק גם תפקוד בלוטת תריס.
• צילום רנטגן או אולטרסאונד לאיתור סיבוכים או גורמים אפשריים לסוכרת, כגון דלקת לבלב.

במקרה שיתגלה ריכוז סוכר בדם גבוה מהרגיל, יתכן שהוטרינר ימליץ להשאיר את החתול במרפאה למספר שעות או יום שלם לביצוע סדרת מדידות, כדי לוודא שרמות הסוכר הגבוהות אינן נגרמות על ידי הסטרס שמלווה את ההגעה למרפאה. כמו כן ניתן לבצע בדיקת דם (פרוקטוזאמין) המעריכה את רמות הסוכר בדם על פני תקופת זמן ולא רק ברגע נתון.

טיפול:

רוב החתולים הסוכרתיים יזדקקו במוקדם או במאוחר לזריקת אינסולין דו-יומית לשם איזון רמות הסוכר בדם. קיים אמנם גם טיפול תרופתי אוראלי להפחתת רמת הסוכר בדם, אבל הוא אפקטיבי רק אם עדיין קיימת בלבלב יכולת ייצור אינסולין. אל חשש – הוטרינר ידאג ללמד אתכם על השימוש באינסולין ולאמן אתכם בביצוע ההזרקה, ולאחר מעט ניסיון גם אתם וגם חתולכם תתרגלו לשגרה היומית. בנוסף יש לנטר בבית את השתן באמצעות בדיקה פשוטה (סטיק) הבודקת הימצאות גלוקוז או קטונים בשתן.

בתחילת הטיפול עליכם לצפות לשינויים תכופים בסוג הטיפול ובמינונים. לרוב, מעדיפים וטרינרים להתחיל במתן אינסולין במינון נמוך ולהעלות את המינון בהדרגה כדי למנוע מנת יתר, משום שעודף באינסולין הוא מסוכן יותר ממחסור באינסולין. כשיש יותר מדי מן ההורמון, הוא "חוטף" כל מולקולת סוכר תועה ומכניס אותה אל תאים מזדמנים, וכך נוצר מצב בו קיים מחסור בגלוקוז בדם. כתוצאה, משתחררים לדם הורמונים שמתנגדים לפעילות האינסולין (הורמונים דיאבטוגנים) והשיבוש במאזן הסוכר בגוף מחמיר עוד יותר.

עיקור חתולה חולת סוכרת, יכול גם הוא להפחית את חומרת הסוכרת, משום שהוא מפחית את ייצור הורמון הפרוגסטרון המפריע לפעולת האינסולין. כמו כן, יש לבחון מחדש את תזונת החתול, לעבור לתזונה הכוללת אחוז גבוה של חלבון או שומן ואחוז נמוך של פחמימות (מומלץ לבחור במזון רפואי מסחרי ייעודי) ולשקול דיאטה אם החתול סובל מהשמנת יתר. שמירה על משקל תקין ופעילות גופנית מתונה יסייעו לשלוט בסוכרת ולפעמים אפילו יפחיתו את מינון האינסולין הנדרש. בכל מקרה, חשוב לבחון את הצורך בהתאמה מחודשת של מינון האינסולין בכל מקרה של שינויים בסוג או בכמויות המזון שנותנים לחתול.

הטיפול הביתי בחתול סוכרתי מצריך ערנות רבה מצד המטפלים. מצד אחד, יש לשים לב לשתייה והשתנה מרובות שעשויות להעיד על צורך בהעלאת מינון האינסולין, ומצד שני, יש לשים לב לחולשה והתקפי עוויתות אצל החתול שיכולים להיגרם על ידי מנת יתר של אינסולין. מינון נכון של אינסולין הוא בעל חשיבות מכרעת להצלחת הטיפול. על כן אם יש סימן לכך שהמינון נמוך או גבוה מדי, יש לפנות מיידית לוטרינר המטפל או לוטרינר חירום, ולהתייעץ איתם בקשר לשינויים במינון. בכל מקרה אין לשנות את מינון האינסולין ללא הנחייה מפורשת מהוטרינר המטפל!

ולסיכום – אל תיבהלו. בהתחלה יתכן שתצטרכו לבקר תכופות אצל הוטרינר ושתתקשו במתן זריקות האינסולין, אבל מהר מאוד תגלו שהטיפול בחתול סוכרתי הוא לגמרי ניתן לביצוע, ורק מחזק את הקשר הרגשי ביניכם לבין חברכם המשופם.