זהו סיפור מסעותינו בחלל הבטן של הכלב פולו: מאומץ טרי שהגיע אלינו בשל שלשולים בלתי-פוסקים, ושבסביבת המעיים שלנו גילינו קטסטרופה שדרשה התערבות כירורגית מיידית. הדרך לא הייתה קלה, אבל לבסוף, לשמחתנו ולשמחת האב המאמץ ירין, זכה פולו בחיים חדשים.
חייו של פולו, כלב חסר-בית שנלקח תחת חסותה של מסעדה טבעונית בכפר סבא, נראו כאילו הם בדרכם להשתפר ללא היכר. בתיווך המסעדה נמצא לכלב מאמץ בשם ירין, שהתמסר מיידית לסיפוק צרכיו של המאומץ הטרי. לרוע המזל, זמן קצר אחרי האימוץ התגלה שמצבו הבריאותי של פולו אינו כשורה. בעקבות שלשולים בלתי-פוסקים הביא אותו ירין אלינו למרכז הוטרינרי רעננה, ואנחנו התחלנו לאבחן במרץ.
במהלך תהליך האבחון, זיהינו טפילי מעיים חד תאיים (איזוספורה) וכדי לאמת את הממצא שלחנו בדיקת צואה למעבדה חיצונית. ביום הגעת התוצאות אשר אימתו את האבחנה, חלה הידרדרות תלולה במצבו של פולו. אל מול עינינו דעך ונעשה מכלב חיוני ופעיל לחולה במצב ירוד.
לקראת ערב בוצעו צילומים חוזרים אשר בעקבותיהם התעורר אף חשש להיפוך קיבה, ועל כן הצוות המלא נשאר במרפאה וד"ר עופר צדוק, על תקן וטרינר תורן, נקרא לדגל ממשמרת חיתולים וילדות בביתו. ההחלטה הסופית אחרי בדיקות והערכה הייתה כי למרות שנשללה האפשרות להיפוך קיבה, עלינו להיכנס לניתוח חירום שכן נראה היה כי קיים גורם אחר ואולי משמעותי לא פחות המביא להידרדרותו של פולו.
פולו הוכן לניתוח וירין הוזעק ממשמרת בעבודה (לא היה אף זמן לחכות להגעתו). מיד עם פתיחת הבטן החל מתברר גודל האסון. חלל הבטן היה גדוש ומלא בנוזלים עכורים, בלוטות לימפה מוגדלות, שטפי דם באיברי מערכת העיכול, בקיר הבטן וברקמות שונות ולבסוף, היהלום שבכתר, צואה חופשית בחלל הבטן. הממצא האחרון הוביל אותנו למסקנה עגומה ובלתי-נמנעת – פולו סובל מקרע במעי הגס.
כדי להבין את חומרת המצב, יש לדעת שחלל הבטן הוא אזור ממודר וסטרילי שאינו סובל נוכחות של מזהמים. כל גורם מזהם בסביבה זו מעמיד את החיה בסכנת חיים מיידית, ועל אחת כמה וכמה כשישנה חדירה של צואה מהמעי הגס לחלל זה. מבחינה סטטיסטית, סיכויי ההישרדות בניתוחים כאלו בקרב חיות וגם בקרב בני אדם קטנים מאוד, ובכל זאת הפשלנו שרוולים ויצאנו לדרך.
הניתוח התברר כמורכב עוד יותר משציפינו לביצוע, משום שהמעי הגס היה נמקי באזורים נרחבים בסמוך לנקודת ההתבקעות, ומשום שעל כן לא היה ניתן לפתור את הבעיה באמצעות תפירה פשוטה. במקרים כאלו מבצעים כריתה של המעי בקטעים במרחק מסוים מהנקודה בה הרקמה הפגועה ותופרים את שני הקצוות זה לזה תוך התחשבות בגורמים שונים, כגון הזנה נאותה של כלי דם לכל חלקי המעי, מידת ההתאמה בין שני הצדדים, חיוּת הרקמה הנותרת בכלל ובפרט בקו החיבור, התאמה מלאה בין שני הצדדים ולסיום, כמובן, ההרמטיות של האטימה. כך בשעת לילה מאוחרת התחלנו עבודה סיזיפית בתוך בריכת ביוב שפעם הייתה חלל הבטן של פולו.
כעבור זמן עבודה שנראה כנצח הסתיים שלב הכריתה והתפירה של שני מקטעי המעיים. אחרי בחינה מדוקדקת החלטנו כי איננו מרוצים דיינו מחיוּת הרקמה ושאין מנוס מלהתחיל בהליך מהתחלה. כך נכרתו מקטעי מעי נוספים עד שהגענו לתוצאה מספקת והוחל שוב במלאכת התפירה. הפעם נראה היה כי הסיכוי להצלחה היה גבוה יותר והמשכנו לשלבים הבאים, שהחשוב בהם הוא שטיפה חוזרת ונשנית של חלל הבטן בנוזל סליין מחומם. ליטרים רבים הוזרמו דרך פולו ונשאבו שוב ושוב אל תוך הלילה. בשלבי הסגירה הושאר נקז בחלל הבטן, שדרכו יכלו שאריות הנוזל לצאת מפתח שהושאר בנקודה הנמוכה ביותר של הבטן.
כעת התפנינו לטיפול התומך בפולו. בעקבות המשבר, שלמרבה המזל צוות המרפאה השכיל לזהות בו ברגע, התרחשו בגופו של פולו תהליכים רבים של הידרדרות ביכולת התפקוד. המסוכן ביותר שבתהליכים אלו היה ירידה דרמטית בספירת כדוריות הדם הלבנות, שפירושה חוסר יכולת של הגוף להתגונן מפני זיהומים וגורמי מחלות נוספים. בנוסף, איבד פולו חלבון רב, שלו חשיבות רבה בתפקוד פיזיולוגי תקין, וכן סבל מהפרה של מאזן האלקטרוליטים (מלחים) בגוף. כדי להתאושש מכל אלו, היה זקוק פולו בימים שאחרי הניתוח לטיפול תומך אינטנסיבי, כולל החדרה באינפוזיה של מנות פלזמה, כיסוי אנטיביוטי אגרסיבי ועוד. כל זאת בנוסף לטיפול הנקודתי בטפיל המעיים שממנו התחילו כל הצרות.
מספר ימים חלפו ופולו החל להתאושש וקצת לאכול ועוד קצת והנה ניצן ראשון של קקי קטן ובתולי. ואז, לפתע כמו שיטפון במדבר יהודה, החל פולו אוכל כפי שלא אכל מעולם, והנה אנו עומדים משתאים ומתענגים על יצירות האמנות שפולו מפסל עם פי הטבעת שלו.
הנקז הוצא והחור נסגר בפרוצדורה קצרה, שממנה והלאה חזר פולו להיות כלב ככל הכלבים. זהו סיפור על מצב כמעט בלתי אפשרי כאשר הוא מתרחש בתנאים אופטימאליים. פולו הגיע מהרחוב זכה באב נפלא, ירין, מחויב כלפיו אחראי וטוב לב, בעל תושייה, וכאילו ידע לחכות לרגע הנכון בו יוכל לקרוס, בידיעה שתהיינה ידיים שתדענה לאחוז בו ולהעניק לו את הטיפול הנכון. ההוקרה מגיעה כמובן גם לצוות המרפאה על ערנות, מיומנות ואמונה וכמובן לפולו שאִפשר לנו לטפל בו והיה סבלני, נוח ואוהב בכל שלבי הטיפול.