סקירה מקיפה אודות החמוס. גידול, טיפוח, תזונה, טיפול יומיומי,בעיות רפואיות ותיקון בעיות נפוצות בטיפול בחמוס. כל מה שצריך לדעת על החמוס.
החמוס הוא בעל חיים סקרן ומקסים אשר הולך ותופס מקום של כבוד כחיית מחמד בבתים רבים.
תוחלת החיים של החמוס היא 5-7 שנים, השיא הידוע כיום הינו 14 שנים. שמו הלטיני בתרגום חופשי הינו "גנב קטן וריחני". החמוס נמנה על הסמוריים ובוית כ 300 שנים לפנה"ס, שימש כצייד חולדות וארנבים.
חמוסים כיום מגודלים בבתים או בכלובים בחצרות.
במאמר זה נספק מידע כללי על גידולם של החמוסים צרכיהם וכן נתייחס למחלות ומצבים שכיחים.
תזונה
החמוס הינו טורף, החמוס אוכל את טרפו על כל חלקיו. הם חייבים לצרוך מזון מן החי כדי לספק את כל צרכיהם התזונתיים. לכן מזון צמחי (ירקות ופירות) אינו מרכיב רלוונטי לתזונתם. צינור העיכול של החמוס הינו קצר מאוד ואוכלוסיית חיידקי המעיים (פלורה) המסייעים בעיכול הינה בסיסית מאוד להבדיל מאוכלי עשב, המזון הנאכל על ידי החמוס עושה את דרכו במהירות, 3-4 שעות, מהפה ועד יציאתו כצואה, לכן חשוב שהמזון יהיה באיכות גבוהה כדי שיפורק ויתעכל כהלכה. החמוס אוכל מספר ארוחות קטנות ביום, כמו כן נוהג החמוס להחביא מעט מזון במקומות שונים לשעת הצורך.
בגלל מבנה מערכת העיכול, תזונת החמוס נדרשת להיות עשירה בשומן כמקור עיקרי של אנרגיה ובעלת נעכלות גבוהה, בראש וראשונה חשוב שהחלבון יהיה מן החי. אין להאכיל חמוסים בפחמימות (פירות וירקות) כמקור אנרגיה עיקרי. החמוס אינו יכול לעכל סיבים (אשר מצויים בירקות ופירות רבים), רמה גבוהה של סיבים בתזונה תפגע בערך התזונתי של המזון. חלבון מהצומח אינו מעובד כהלכה על ידי החמוס. צריכה של חלבון מהצומח עשויה לגרום לאבנים בשלפוחית, פרווה ירודה ואף למחלות עור, מחלות מעיים, פגיעה בגדילה ובפוריות.
מזון לכלבים ומזונות ממקור צמחי לבעלי חיים אינם מתאימים לחמוסים מפני שהם עשירים בחלבון מהצומח ובסיבים. מסקנות- החמוס משתמש בשומן כמקור אנרגיה עיקרי ולא בפחמימות ונחוצה לו תזונה המבוססת על חלבון מהחי בעל נעכלות גבוהה.
נזק נוסף ממזון עתיר פחמימות הוא נזק לתאי בטא בלבלב (המופקדים על הפרשת אינסולין), אינסולינומה הינו סרטן של תאי בטא והינו שכיח מאוד בקרב חמוסים, כפי הנראה הצריכה הלא מבוקרת ומוטעית של פחמימות בקרב חמוסים גורמת לפעילות מוגברת של תאי בטא עקב פעילות זו יתכן שתאי בטא יפגעו ויחדלו מלתפקד (יביא לסוכרת עקב כך) או לחילופין יתפתח תהליך סרטני בתאים אלו. יש לציין כי מודלים אלו עדיין לא הוכחו בחמוסים. הסברה מתבססת על השינוי לרעה בתזונת החמוסים והעליה עמו בשכיחות האינסולינומה בקרב החמוסים.
התזונה המתאימה לחמוס היא חולדות עכברים או תרנגולות, ברור שאין זה עוד מעשי בעולמנו.
האלטרנטיבה השנייה מתפתחת בארה"ב והיא בעצם ארוחות המבוססות על בשר חי מאוזן ומתוסף, זאת מתוך הבנה כי המזון המעובד אינו נותן את המענה המלא לטורפים.
מזון יבש לחמוסים נראה כפתרון האולטימטיבי באין פתרון אחר, עם זאת בואו נבחן את הנדרש במזון כזה, 30-40% חלבון, 15-20% שומן, לא כך הוא הדבר במרבית המזונות לחמוסים כיום, מקור החלבון משלב גם מקור צמחי, בנוסף יהיו דגנים שונים, תירס ועוד, לעתים אף פיסות של ירקות ופירות אחרי ייבוש, דבר שמקשה עוד יותר על פירוקם ואף רופאים מדווחים על גופים זרים שגרמו לחסימות מעיים ממרכיבים צמחיים במזון המיועד לחמוס.
דוגמא נוספת היא חטיפים לחמוסים, נבדק ונמצא כי 9 מתוך 10 חטיפים אינם מכילים כלל בשר, מצויים בהם ממתיקים, דגנים שונים ואף ירקות ופירות. לא בריא בעליל. יתר על כך בראותנו את החמוס נהנה מן החטיף טבעי שניתן לו עוד ועוד, וכך בלי שנבחין מרבית הצריכה היומית שלו תהיה מושתתת על חטיפים, לשם הפרופורציות- חטיף בגודל של ענב הנצרך על ידי חמוס משול למלון שלם הנצרך על ידנו. החמוס נהנה מהטעם המתוק אך אין זה אומר שהדבר טוב ובריא עבורו. אילו היינו מבססים את התזונה שלנו על 25% ממתקים קרוב לוודאי שהיינו מפתחים בעיות בריאות ובכללן סוכרת. החטיפים האלו נועדו עבור בעליו של החמוס ולא עבור החמוס.
אם קראתם והשתכנעתם לעשות שינוי בתזונת החמוס שלכם, אתם עשויים לגלות קושי של ממש. זאת משום שחמוסים מפתחים את העדפותיהם הקולינאריות עד הגיעם לגיל 4 חודשים. תתעקשו ובסוף תצליחו. כנראה שהחמוס שלכם יאלץ להיות קצת רעב לפני שיסכים להמיר את תזונתו. אפשר לנסות ולהיעזר בשמן דגים על גבי המזון החדש.
תוספים
חמוסים אשר מצויים על תזונה מאוזנת מן החי אינם זקוקים לתוספות, היש כאלו בארצנו? אם כן תוספי מזון.
- תוספי חומצות שומן- לעתים נראה חמוס עם פרווה ו/או עור יבשים, יתכן שנגרם עקב חסר בשומן בתזונה. מנגד מתן יתר חומצות שומן יביא מטבע הדברים להשמנה. מנגד עור יבש ומגרד עשוי לרמז על מחלה בבלוטת יותרת הכיליה לכן מומלץ להיוועץ בוטרינר.
- חטיפים- לבני אדם יש צורך "רגשי" בחטיפים, לחמוסים אין צורך כזה!!! אם אתם מרגישים שאתם פשוט חייבים, אפשר פיסת כבד או לב נא, נתח שריר או ביצה חיה. אם קשה לכם גם עם זה, נתפשר על פיסת בשר מבושל או ביצה קשה. חטיפי כלב או חתול העשויים מפיסות בשר עשויים להתאים. חטיפי החמוסים למיניהם הינם ברובם פשוט רעים עבורם. לא ולא לעוגיות, לחם, קרקרים, דגנים, גלידה, עוגה, כל חטיף המבוסס על סוכר, פירות הוא רע. אם בכל זאת החלטתם "לפנק" את יקירכם זיכרו שאנחנו גדולים פי 50-100 מהחמוס שלנו וזכרו את הפרופורציות של חטיף עבור מידות גופו.
- מוצרים לכדורי שיער-מורכב לרוב ממוצרי וזלין שונים או פרפין עם ממתיק כמו מולסה או סירופ תירס. אז כפי שאמרנו היה מוטב אילו נמנענו כלל מממתיקים בתזונת החמוס. עם זאת כדורי שיער יכולים להיות בעיה של ממש בקרב חמוסים מגיל שנה. ניתן לנסות ולהשתמש בוזלין ולהימנע מהממתיק, מירחו כמות בגודל אפון על כף רגלו הקדמית מתוך תקווה שילקק, עשו זאת אחת ל 3 ימים, אם לא עובד השתמשו בכמות דומה של מוצר המיועד לחתולים.
ממשק
- אין להחזיק את החמוס בכלוב 24 שעות ביממה, נחוצה לו פעילות ראשית כדי לפתח ולשמר שלד ושרירים ושנית הדבר חשוב בהיבט המנטלי. פרקי הזמן מחוץ לכלוב הינם זמן משחק, חקר הסביבה, אינטראקציה עם בני הבית וכמובן מונעים בעיות התנהגות לעתיד. לחמוס פיזיולוגיה של טורף, הוא ישחק באינטנסיביות משך כשעה ואחרי כן יפרוש לישון למספר שעות, הם יצורי לילה מטבעם אך ישמחו להתאים את לוחות הזמנים שלהם לשלנו.
- גודל הכלוב המומלץ ל 2 חמוסים הוא 150X150X120, אפשר לבנות קומות בכלוב. אקווריום אינו מתאים לחמוסים כי אינו מאוורר, כמו כן חשוב שהכלוב יהיה בנוי מחומרים מתאימים לניקוי וכן עמיד בפני החמוס. רצפת הכלוב צריכה להיות עמידה למים וקלה לניקוי, אם הרצפה היא רשת, על הפתחים להיות קטנים מאוד בכדי למנוע פציעות לכף הרגל.
- יש לאפשר לחמוס לשחק מחוץ לכלוב לפחות שעתיים ביום ותמיד תחת השגחה. ניתן לחלק את זמן הפעילות או בפרק זמן רציף. מנעו כל פרצה פוטנציאלית לבריחה, סלקו כל גורם נזק פוטנציאלי, מקור להרעלה כמו חומרי ניקוי, צמחים, הגנו על השטיחים באמצעות משטחי פלסטיק אותם ניתן להניח ישירות על השטיחים. יש צורך למצוא דרכים להגן גם על הרהיטים, המטרה הינה לא רק להגן על הרהיטים אלא כמובן גם על החמוס, הנזק העיקרי מכרסום בבית יכול להיות בליעת גופים זרים וחסימות מעיים.
- שינה- בטבע החמוס יישן במקום חשוך יבש מתחת לאדמה. מטרתנו לייצר סביבה דומה, גם מגבת חולצה ישנה או מכנס גזור יכולים להוות תחליף נאות, קיימים כיום מוצרים מסחריים כמו אוהלים ערסלים וכדומה, לרוב החמוס הבוגר לא ילעס בדים אלו ואם כן הרי זו התנהגות חולפת אופיינית בקרב צעירים. אם בכל זאת לועס החמוס בדים ומתעורר חשש לגוף זר נרחיק את הבדים מהכלוב ונחליף בקופסת קרטון או עץ ונפזר בפנים מעט קש.
- ארגז הצרכים- חמוס, כמו חתול, אחרי אימון קצר עושה את צרכיו בארגז חול, החמוס אוהב לעשות את צרכיו בפינות המתחם, משמע את ארגז החול נשים בפינת הכלוב בצמוד לדופן, נשתמש בארגז צרכים קטנים עם דופן נמוכה. החול המומלץ הוא דווקא לא חול רגיל, מכיוון שהחמוס פעמים רבות גם יתפלש בחול, הרי שלעתים האבק העולה ממנו עשוי להזיק לפרווה וכן עשוי לעורר גירוי בעיניים ובאף. רצוי שהחול יהיה קריסטלי לדוגמא. קיימים סוגי "חול לחתולים" העשויים מנייר ממוחזר, צלולוז, שיירי עצים. החמוס עושה את צרכיו כנגד מישור אנכי לכן דרוש מעט חול המרוכז בצמוד לדופן הכלוב, החמוס אינו מכסה את צרכיו. אם החמוס פעיל באזורי בית שונים ספקו לו מספר ארגזים. כשהחמוס חש צורך לעשות את צרכיו אל לנו לצפות ממנו שיעשה מאמץ של ממש לתור אחרי ארגז חול מרוחק.
- צעצועים- אין לתת לחמוס צעצועים עשויים מגומי או לטקס, הם לועסים ובולעים חלקים שיגרמו לחסימת מעיים מסכנת חיים. מנעו גישה גם אל אביזרים בבית, כמו רמקולים לדוגמא, אוזניות, נעליים עם סוליית גומי, צעצועי תינוק וכיד הדמיון. מנעו גישה אל מתחת לרהיטים או מזרנים. צעצועים מתאימים יותר הם כאלו המעוררים את יצר ההתחפרות, ציד, מנהרות עשויות קרטון, צינור אוורור של מייבש, צינורות אינסטלציה. כדורי פינג פונג, קופסאות פח, צעצועי בד של תינוקות (סלקו כפתורים וכדומה מהצעצוע).
- טיפוח- נדרש מעט מאוד טיפוח לחמוס, רחצה תכופה תביא ליובש של הפרווה והעור, לחמוס ריח מוסק טבעי, ריח זה הינו חלק מהם ורחצה לא תצליח לסלק ריח זה לחלוטין לעולם. זה המקום להבין כי אם הריח מפריע לנו עלינו לחשוב שנית האם אנו אכן רוצים חמוס בביתנו! חמוס לא מסורס יהיה בעל ריח חזק יותר שנובע מהעור הפרווה והשתן בעיקר בזמן רביה. הריח הינו אמצעי תקשורת משמעותי בחיי החמוס. סירוס החמוס יפחית משמעותית את הריח, לחמוס זוג בלוטות אנליות בדומה לכלב ולחתול, הריח הנובע מהבלוטות הינו המקור העיקרי לריחו של החמוס אך כאמור הריח נובע לא רק מהבלוטות.
- החמוס ירוקן את הבלוטות בשעת פחד, חמוסים צעירים נוטים לשחרר את תכולת הבלוטות תכופות בהשוואה לבוגרים, אם לא מתעורר צורך רפואי אין צורך לרוקן את הבלוטות או לחילופין להסירן כירורגית.
- לחמוס באופן נורמלי "שעווה" חומה אדמדמה באוזניים. אין צורך לנקות את האוזניים, לשעווה זו תפקיד בהגנה על סביבת האוזן. ניקוי בעזרת מטוש (מקל אוזניים) עשוי גם לדחוף את השעווה אל תוך התעלה. החמוס ינקה את אוזניו תוך ניעורן או גירוד מדי פעם.
- ציפורניים- הציפורניים חדות ומסתבכות לא פעם בשטיחים ובדים, מומלץ לקצוץ ציפורניים אחת לחודשיים או לפי הצורך. מוטב לקבל הדרכה מהוטרינר. יקל עליכם אם תסיחו את דעתו עם חטיף בריא.
החזקה יומיומית.
החמוס לרוב נוח ובגידול נכון אינו אגרסיבי, עם זאת חמוס מפוחד עשוי לתקוף ואף לנשוך.המלצת מגבלת הגיל לילדים בגידול חמוסים היא 6 שנים, ילדים עשויים להוביל את החמוס למצב התגוננות בו הוא מרגיש מפוחד ו"לכוד בפינה", התגובה שלו עלולה להיות נשיכה. בנוסף, הילד בגילו הצעיר יכול ללא כוונה לפגוע בחמוס. (המלצה זו ניתנת בהקשר לכל חיות המחמד)
חמוסים הינם בעלי חוש ראיה לא מפותח, ולכן אסור להניח אותם במקומות שבהם תהיה סכנת נפילה. בנוסף, אין להחזיק חמוס בקרבת הפנים מכיוון שעלולים לחשוב שהאף הינו צעצוע לעיסה. לרוב החזקת החמוס תעשה על מנת להעביר אותו ממקום למקום אך כאשר יש צורך בבדיקה רפואית, מתן תרופות או רחצה יש להחזיק את החמוס בעורף לצורך קיבוע הראש ומניעת נשיכה. ההחזקה בעורף נעשית בתפיסת העור עם היד ומשיכה קלה, תוך כדי הרמת החמוס בצורה שהרגליים האחוריות לא יגעו בקרקע. יש לקחת בחשבון שעם חמוס צעיר או מפוחד האחיזה יכולה להיות פחות אפקטיבית.
חיסונים
כלבלבת (דיסטמפר)– כלבלבת הינה מחלה וראלית מדבקת. החמוס יכול להידבק במחלה ע"י מגע ישיר עם חיה חולה (כלב, חתול, תנים, וכו'), או במגע עם משטח נגוע במחלה (נעלים, בגדים וכו'), אפילו הבעלים עלולים להביא את המחלה הביתה במידה והם היו במגע כלשהו עם חיה נגועה או משטח נגוע.
ההמלצה העדכנית הינה לחסן את החמוס פעם בשנה נגד מחלת הכלבלבת. ההמלצה ניתנת על בסיס הסיכון הגבוה במחלה ושכיחות המחלה. ובמיוחד כאשר החמוס נלקח עם הבעלים למקומות ציבוריים או אם החמוס במגע עם בעלי חיים אחרים באופן רציף.
החיסון נעשה כחלק מסדרת החיסונים הניתנים לחמוס עם היוולדו ועד גיל 14 שבועות ולאחר מכן החיסון יעשה פעם בשנה באופן סדיר. במידה והחמוס הינו חמוס בוגר ולא עבר את סדרת החיסונים בהיוולדו יש צורך לעשות את החיסון פעמיים בהפרש של מספר שבועות ולאחר מכן פעם בשנה באופן סדיר.
ישנה סכנה של תגובה אלרגית לחיסון ולכן מומלץ להישאר במרפאה הוטרינרית חצי שעה לאחר מתן החיסון, כך במידה ויהיה צורך בטיפול, הצעדים הנכונים ינקטו בצורה מידית. לא ניתן לצפות את התגובה האלרגית, יתכן אף שחמוס המחוסן מדי שנה יפתח לפתע תגובה אחרי חיסון.
כלבת– כלבת הינו וירוס שמדבק ליונקים, כולל בני אדם. הוירוס מועבר דרך נוזלי הגוף, בדרך כלל בנשיכה אך יכול לעבור גם במידה ופצע פתוח נחשף לנוזל גוף של חיה נגועה. מכיוון והמחלה מדבקת לבני אדם ישנו חוק לחיסון כלבים פעם בשנה. לגבי חמוסים אין חוק אך החיסון מומלץ מכיוון שזו מחלה חסוכת מרפא ועלולה להדביק את הבעלים. מומלץ במיוחד לחסן אם החמוס נמצא בחוץ ובמידה ונמצא במגע עם ילדים (מכיוון והסיכוי שילד יינשך גבוה יותר). החיסון הראשון יינתן בגיל 14 שבועות ומעלה ולאחר מכן יינתן פעם בשנה באופן רציף.
טיפול וטרינרי
מומלץ להגיע עם החמוס לבדיקה תקופתית, לחיסוני שגרה ולטיפולים מונעים (תילוע וטיפול נגד פרעושים). חמוסים מעל גיל שנתיים נוטים לפתח מחלות שונות הכוללות בתוכן מחלות ביותרת הכליה, אינסולימה, סרטנים שונים ומחלות לב. על מנת להתמודד עם המחלות השונות בדרך הכי יעילה מומלץ להגיע לוטרינר לבדיקה פיזיקלית באופן סדיר כל חצי שנה. בנוסף, לחמוס שעבר את גיל 5 מומלץ לבצע פעם בשנה בדיקות דם מקיפות וצילומי רנטגן על מנת לשלול את קיומן של המחלות ברגע נתון. הוטרינר המטפל יכול להציע בדיקות נוספות במידה וקיים צורך.
בעיות רפואיות
בחלק הזה יוצגו חלק מהמחלות הקיימות אצל חמוסים. הרבה מהמצבים שיצוינו בהמשך נראים אצל חמוסים אף בגיל שנתיים ולכן חשוב ללכת לבדיקה פיזיקלית אצל הוטרינר יותר מפעם אחת בשנה. יחד עם הוטרינר שלכם אתם יכולים לדון על המצבים השונים ולבנות תבנית טיפולים ובדיקות אשר יספקו לחמוס שלכם את הטיפול הרפואי הטוב ביותר.
שפעת-לחמוסים יכולת גבוהה להידבק בוירוס מחלת השפעת של בני אדם. אין להם את היכולת להידבק בוירוסים שנים של התקררות. העברת המחלה מחמוס לבן אדם והפוך נעשית ע"י נשימה של אוויר הנגוע בוירוס. חמוסים בוגרים מפתחים הפרשות מעיניים ומהאף, התעטשויות, שיעולים וחום גבוה. לעיתים הם מפתחים גם שלשולים. הם חשים עייפים ומותשים למספר ימים אך בדרך כלל חוזרים לעצמם ללא תופעות נוספות. חמוסים צעירים (בני מספר שבועות) יותר רגישים ולכן צריך להימנע ממגע במידה וקיים חשד להדבקה. הוטרינר יכול לספק לחמוס תרופות אשר ישפרו את תחושתו אך אנטיביוטיקה אינה אפקטיבית מכיוון והמחלה ויראלית ולא חיידקית. הטיפול התומך במצבים אלה הוא החשוב ביותר.
אנמיה בנקבות חמוסים– המחלה מתרחשת כאשר נקבה לא מעוקרת נכנסת לייחום ולא מתעברת, היא עלולה להישאר במצב הייחום למשך מספר חודשים. במצב זה, רמות האסטרוגן גבוהות ועלולות לגרום להפסקת ייצור תאי דם אדומים במח העצם, דבר שיוביל לאנמיה חריפה ובסופו של דבר מוות. הדרך להימנע ממחלה זו היא לעקר את נקבת החמוס. כיום רוב החמוסים מעוקרים ומסורסים ולכן המחלה הפכה להיות פחות נפוצה.
פרעושים– חמוסים הם בעלי פוטנציאל להידבק בפרעושים, במיוחד אם הם שמורים בחוץ אך לא רק. אם החמוס חולק את הבית עם חיה נוספת הפרעושים יכולים להגיע דרכה. בנוסף לטיפול מונע, חשוב לעשות הדברה במידה והסביבה נגועה, כמובן שההדברה צריכה להיעשות ביעוץ עם מדביר ווטרינר תוך הרחקת בעלי החיים באזור לזמן הנדרש.
חסימה עקב גופים זרים בקיבה ובמעיים– חמוסים, במיוחד אלו שמתחת לגיל שנה, אוהבים לאכול גומיות שעלולות להיתקע במעיים ובקיבה. בנוסף, חמוסים מעל גיל שנה עשויים לסבול מכדורי שיער במערכת העיכול שעלולים לגרום לחסימת מעיים. המצבים הללו מסוכנים ולרוב דורשים ניתוח על מנת להוציא את הגוף הזר. סימנים לגופים זרים בקיבה ובמעיים יכולים להתבטא בחולשה, שלשולים, הקאות, כאב בבטן ואף מוות. כל חמוס הנראה ירוד צריך להילקח לוטרינר במהירות האפשרית. אם ישנה חסימה, עיכוב של 24 שעות יכול להכריע את גורלו.
מחלות לב– חמוסים מעל גיל שנתיים עשויים לפתח מחלת לב. הסוג הנפוץ ביותר הינו קרדיומיופתיה או מחלת שריר הלב. כרגע עוד לא ידוע מדוע חמוסים מפתחים את המחלה הזאת, אך זה יכול להיות אף על רקע גנטי. סימני המחלה הם חולשה, התנשמות לאחר מאמץ, וככלל יראה החמוס ירוד. חמוסים בדרך כלל לא משתעלים אבל יתכן ונראה את החמוס מתנשם. אבחון הסוג של המחלה דורש לרוב אקו לב.
גידולי עור– כשחמוסים מתבגרים יש להם נטיה לפתח גושים ובליטות על העור. רוב הגושים הינם גידולים שפירים. מומלץ להסירם בניתוח ולשלוח לאבחון במעבדה, כדי לשלול ממאירות.
מחלת יותרת הכליה– המחלה נפוצה אצל חמוסים מעל גיל שנתיים. המחלה יכולה להיות סרטנית או שגשוג של בלוטת יותר הכליה. הבלוטה הינה חלק מהמערכת ההורמונלית של הגוף. מסיבות לא ידועות, חלה לעתים הגדלה של בלוטת יותרת הכיליה. הסכנה המשנית במצב זה הוא הלחץ שהבלוטות המוגלות מפעילות על הסביבה שלהן, לדוגמא על הכליה עצמה. הסכנה העיקרית הינה הייצור המוגבר של הורמונים ביניהם הורמוני מין. הסימנים הקליניים הינם הורמונליים- אובדן שיער (קרחות בראש וראשונה באיזור הזנב), ריח גוף חזק יותר, התנפחות הפות בנקבות מעוקרות, אגרסיביות וצורך הזדווגות בזכרים מסורסים, עור מגורה. בנוסף, אצל חלק מהזכרים מתפתחת הגדלה של הפרוסטטה ובעקבותיה בעיות במתן שתן שעלולות להוביל גם לחסימה. אין אפשרויות רבות לטיפול בבלוטת יותר כליה מוגדלת, יש מספר אופציות רפואיות וכירורגיות שעליהן מומלץ להתייעץ עם הוטרינר.
אינסולינומה– סרטן בלבלב. מחלה זו נפוצה גם היא אצל חמוסים מעל גיל שנתיים. הלבלב, כמו בלוטות יותרת הכליה, גם הוא חלק מהמערכת ההורמונלית בגוף. תאי הלבלב מייצרים אינסולין, שמטרתם להכניס גלוקוז ממחזור הדם אל תאי הגוף. סוכרת הינה מחלה שבה יש חוסר באינסולין והגלוקוז לא עובר אל התאים ובעצם נשאר בדם. אינסולינומה מתבטאת בייצור יתר של האינסולין ועקב כך הכנסה של הגלוקוז מהדם אל תאי הגוף גבוהה מהנדרש דבר המוביל לרמת סוכר נמוכה בדם. מצב זה משאיר את תאי הדם ותאי המוח בחוסר אנרגיה עקב חוסר בגלוקוז, תסמינים של מצב זה הינם חולשה, ריור יתר, פרכוסים ולסוף מוות. התסמינים מופעים לסירוגין כי הגוף מנסה לפצות על החוסר בגלוקוז, בשלבים המוקדמים של המחלה הגוף מצליח לעשות זאת לפרקי זמן מוגבלים. כשהמחלה מתקדמת, לחמוס תקופות ארוכות יותר בהן ההתנהגות אינה נורמלית. הטיפול במחלה יעשה לרוב בניתוח, שבו המטרה הינה להוציא כמה שיותר מהגידול, וטיפול תרופתי לאחר מכן. הכרחי שהדיאטה של החמוס החולה תהיה דלת פחימימות מכיוון שפחמימות מחמירות את המצב.
.
סרטנים נוספים– מסיבות לא ידועות, חמוסים נוטים למספר נוסף של סרטנים. לימפוסרקומה, סרטן של מערכת הלימפה והוא אחד הסרטנים שיכול להשפיע על החמוס בכל גיל. טיפול כימותראפי אפשרי במקרים אלו. איברים נוספים שבהם יכול להתפתח סרטן אצל חמוסים כוללים את הכבד, הכליות, בלוטות אנאליות, אשכים, חניכיים, עצמות וריאות. הטיפול תלוי בסוג הסרטן ומצב בעל החיים.
מצבי חירום:
כאשר אתה חושב שיש לך מצב חירום עם בעל החיים שלך, עלייך לציין בשיחת הטלפון עם וטרינר החירום שאליו פנית שאתה מרגיש שהמצב הינו מצב חירום. לעיתים כאשר מתקשרים במצב חירום עלולים להיות ברורים. צריך להיות ברור ולתת מידע חיוני שכולל:
- מצב החמוס. (להיות ספיציפים כמה שאפשר).
- כמה זמן החמוס נמצא במצב הנתון.
- גורמים אפשריים שהכניסו אותו למצב זה.
- במידה והזמן מתיר הכינו מראש את הנקודות שאתם מוצאים לנכון לציין בשיחה.