למרפאתנו שברעננה הגיע החתול טום, עם תלונה על עיוורון פתאומי. חקירה רפואית נכונה הביאה לגילוי מהיר של פתולוגיה נדירה ביותר. זהו הסיפור המרגש והמסעיר של האבחון, הניתוח והחלמתו של טום.

טום החתול הגיע למרפאתנו עם תלונה על שינוי לא ברור בהתנהגותו בשבוע האחרון שגרם לבעליו לסבור כי התעוור באופן פתאומי. בדיקות במרפאה העלו כי טום אכן איבד את ראייתו. החשד הראשון שעלה היה כי מקור הבעיה הוא מערכת העצבים המרכזית, אך בדיקה מדוקדקת יותר העלתה כי הגורם לעיוורון של טום הוא היפרדות רשתית בשתי העיניים.

הגורם להפרדות רשתית אצל חתולים הוא לחץ דם גבוה ולכן הבדיקה הבאה הייתה, כמובן, מדידת לחץ הדם. המדידה הגבוהה ביותר הייתה 280\210 – ערכים מחרידים וקיצוניים מאוד. הגורמים השכיחים בחתול ללחצי דם גבוהים כאלו הם כשל כליות או פעילות יתר של בלוטת התריס. בדיקות הדם העלו כי תפקודי הכליה תקינים וכך גם ערכי בלוטת התריס אשר היו בטווח הנורמאלי. למען הסר ספק נערכה גם בדיקת שתן אשר תוצאותיה היו הפוכות מהצפוי בכשל כליות. כלומר בכשל כליות נראה קושי בריכוז השתן, השתן הינו מאוד דליל, במקרה זה היה השתן מרוכז מאוד. הממצא היחידי שהטריד אותנו הוא ערך של אשלגן שהיה נמוך באופן חריג. החלטנו לבחון היסטוריה וגילינו כי גם בלקיחת דם 3 חודשים קודם ערך האשלגן היה נמוך וכעת הוא נמוך אף יותר באופן שאין להתעלם ממנו.

אספנו את כל הנתונים שבידינו ופנינו למאגר מידע מקצועי מקוון אליו מחוברת המרפאה שבאמצעותו איתרנו חשוד חדש – מחלה מסוימת נדירה ביותר בשם primary hyperaldosteronism (מתנצלים שם בעברית עוד אין לנו). כולם הרימו גבה, התנגדו אמרו שלא סביר ובכל זאת – העובדות דיברו בעד עצמן. המחלה הינה בעצם ביטוי של גידול על גבי בלוטת יותרת הכליה הגורם להפרשה מוגברת של הורמון הנקרא אלדוסטרון. הורמון זה מעודד ספיגה של נתרן ומים מהכליה חזרה לדם, תהליך המאפשר לנו ולחתולים את תהליך ריכוז השתן. לאלדוסטרון גם השפעה על הפרשתו של אשלגן בשתן. שלחנו את טום לאולטרסאונד בבית ברל אשר בוצע ע"י דר' ורד שוב, ממנה ביקשנו לחפש גידול על גבי האדרנל (בלוטת יותרת הכליה).

שיחת הטלפון לא איחרה להגיע. באולטרסאונד נתגלה גידול בגודל 2.5 X 2.5 (ענק במושגי אדרנל של חתול), היושב על גבי הוריד הנבוב התחתון, אותו וריד המחזיר את הדם מחלקו התחתון של הגוף אל הלב. כמו כן נצפו הגדלה פתולוגית של הלב ונוזלים בחלל החזה ותחת קרום הלב. כל זה קרה כ-5 שעות מרגע הגעתו של טום למרפאה. טום חוזר למרפאה ומיד מתחילה המלחמה על חייו. הוא אינו רואה וחש ברע. ההשלכות של הגידול הינן רבות, מסכנות חיים וגורמים לו לסבל רב.

בשלב זה אנו מתאימים טיפול תרופתי לטום, במטרה להוריד את לחץ הדם ולהעלות את רמת האשלגן לרמה נורמאלית, ובליבנו תקווה קטנה להצליח להשיב את הראיה לטום בזכות הזיהוי המיידי של מצבו – זיהוי התאפשר הודות לכך שהבעלים גילו מיד את העיוורון והודות לדיאגנוזה המיידית שהצלחנו לבצע. הנזק המשני שנגרם עד שלב זה הינו מינורי. מופרך אך אפשרי.

הוחל הטיפול בטום. כעבור 3 ימים של גיהנום שבהם מדדנו את לחץ הדם של טום 9 מדידות ביום ונלחמנו עמו על נטילת תרופות, שבה הראיה! יומיים נוספים חולפים וכבר אין ספק – טום חש בטוב ורואה. טום נשלח לאקו לב ואולטרסאונד. הנוזלים עודם בבית החזה. הוחלט לנקז את בית החזה בניתוח. הרכבנו צוות של 5 רופאים ובהם דר' אייל רנן אשר הוביל את המהלך הכירורגי. קודם לניתוח נשאבו נוזלים מחזהו של טום, אך ידענו כי טום יהיה נתון בסכנת חיים מרבית הניתוח ולאחריו.
במהלך הניתוח התקיימו במקביל שתי זירות כירורגיות, שאחת מהן בחלל הבטן של טום במיקום קשה לגישה ומועד לדימומים מסכני חיים. הגידול היה צמוד לוריד הנבוב התחתון, וריד עצום בקוטרו וכל פגיעה בו עשויה לגרום לדימום שלא ניתן יהיה להשתלט עליו. ההסרה של הגידול היתה משימה סיזיפית ומסוכנת.

מראשית הניתוח היה טום לא יציב ונזקק להנשמה ולייצוב לבבי חלק ניכר מהניתוח. ניתן לומר כי זירת ההרדמה והחזקתו בחיים הייתה לא פחות מסובכת מהניתוח עצמו. לבסוף כעבור למעלה מ- 4 שעות עבודה עם צוות של 5 רופאים וצוות עזר נוסף, הצלחנו להבריא חתול אחד ושמו טום מפתולוגיה כמעט בלתי אפשרית לאבחון ולטיפול. טום למחרת הניתוח שב לאיתנו וכעת התברר לנו עד כמה יכול עוד מצבו להשתפר: כל ערכי הבדיקות של טום חזרו לטווח נורמאלי. טום שב לחיים.

כיום קיימים רק 4 תיעודים רפואיים מפורטים בספרות הרפואית המתארים מקרים קליניים של פתולוגיה זו. אנו מתעתדים לכתוב ולהציג מקרה זה בכתב עת בינלאומי.

ובקיצור מה רצינו לספר? רצינו קצת להתגאות והרבה לאחל לטום בריאות לנצח וכמובן לתת לכם קצת תקווה ורוח גבית בפעם הבאה שתתלבטו מה לעשות במקרי חירום וטרינריים; עם תשומת לב, נכונות והירתמות מצד כולם, אפשר להציל את חיית המחמד גם כשמדובר בחתול ושמו טום, לא פרסי ולא סיאמי וזה בדיוק כל העניין, נכון? וכנראה שזה בדיוק מה שרצינו לומר.