גורים נושכים כמו שכלבים נובחים. גור תמיד ינשוך, אך ממגוון סיבות שונות: מתוך משחק, כדי למתוח גבולות, כדי לבקש שנשחק איתו ולפעמים סתם כדי להציק. כדי להתמודד עם מטרד הנשכנות, צריך להבין את הסיבות להתנהגות זו.
באמת באמת לא משנה למה הגור נושך אותנו כשאנחנו משחקים איתו או סתם יושבים על הספה, אך חשוב להבין דבר בסיסי. גורים חוקרים את הסביבה באמצעות הפה. יש כלבים אוראליים יותר ואחרים אוראליים פחות. היותר אוראליים יפתחו נטייה לנשוך אותנו וללעוס חפצים אם לא ינותבו להתנהגות אחרת. הפחות אוראליים, כנראה יפסיקו לנשוך מעצמם בשלב מסוים של ההתפתחות. ניתן ואפשר לנתב נשכנות גורית בצורה אפקטיבית ביותר. להלן כמה דרכים למלא את הצורך של הגור לנשוך.
ראשית, ספקו לו אלטרנטיבות ללעיסה בזמנים שהוא נמצא לבד או שאינכם יכולים לשעשע אותו והוא זקוק כרגע לתעסוקה. רבים קונים עצמות לעיסה מאוד גדולות וקשות המיועדות לכלבים סופר-לעסנים ובוגרים יותר. לגור יש שיני "חלב" מאוד עדינות וקשה להם מאוד (ואף מכאיב) ללעוס עצמות קשות, לכן יש לספק להם עצמות לעיסה קטנות הרבה יותר, באורך של עד אצבע וחצי בערך ולדאוג שהחומר ממנו עשויה העצם הינו רך וקל יותר ללעיסה. ברוב המקרים, מדובר על עצמות קשר לבנות, אוזני חזיר, סטיקים לבנים ועוד. עצמות בקר מעובדות ולבנות (שאפשר לדפוק איתן מסמרים בקיר) אינן מומלצות לגורים. חשוב מאוד, שלגור יהיה קל לספק את הצורך ללעוס משהו ומהר. גורים מאבדים סבלנות בקלות, לכן, אם העצם קשה ולא מתגמלת בדקות הראשונות של הלעיסה סיכוי סביר שהם יעזבו אותה ויפנו לתעסוקה אחרת. כלומר, יחזרו לנשוך אתכם או את החפצים שלכם.
שנית, קיימים בשוק צעצועי לעיסה מעולים, כמו הקונג, אורקא ועוד. באופן אישי, אני מעדיף את הקונג מאחר שניתן לגוון במילויים ולבסוף נשאר תמיד הצעצוע שכלבים מאוד אוהבים להמשיך להתעסק איתו למרות שהמילוי נגמר. יש כלבים מאוד בררנים אבל שאוהבים ללעוס, סוג של פרדוקס, אבל הם קיימים. גורים כאלו "תפורים" לצעצועי לעיסה מאחר שהגיוון יכול להיות רב. כדאי לקשור את העצם, קונג או אורקא עם חוט דק לאיזור המרבץ של הכלב או הגור כך שהוא לא יוכל לקחת אותם למקום אחר, אלא יאלץ ללעוס אותם במקום שלו וכך יוצר קישור מאוד חיובי למקום שלו.
שלישית, שחקו עם הגור במשחקים המיועדים לגורים. חשוב לקנות צעצועים שיהיה קל לגור להכניס לפה ולתפוס, כמו חבלים קטנים, צעצועי גומי עם חבל בצדדים ודומיהם, כדורים קטנים ועוד. לא מומלץ "לתרום" בובות ישנות, נעליים, חולצות וכדומה, מאחר שיהיה לגור קשה להבחין בין החפצים שלו לחפצים שאינכם רוצים שילעס ומאוד דומים לשלו. צעצועי הגומי הכי טובים למטרה מאחר שהם יוצרים הבחנה ברורה בין צעצוע של הגור לחפצים שלכם, הרי אין לכם חפצים העשויים מגומי וסיליקון (חוץ מכיסויי המכשירים הסלולארים). הבעיה היחידה היא, כאשר יש תינוקות. צעצועים של תינוקות מאוד דומים במרקם ובמבנה לצעצועי גורים, והכלב הצעיר עשוי שלא להבחין ביניהם.
אז כיצד משחקים עם גור מבלי שינשך אותנו, או לפחות, שינשך מעט? להלן כמה הצעות למשחק:
- קחו צעצוע מספיק ארוך שתוכלו להחזיק מצד אחד והגור מצד שני. תנו לו לתפוס רק את הצד הרחוק מכם ואפילו שבחו אותו על כך במילים טובות (לטפו רק אם זה לא גורם לגור לעזוב את הצעצוע ולחזור לנשוך אתכם). הניעו את הצעצוע בצורה איטית מצד לצד על הרצפה ותנו לגור לתפוס את הצעצוע רק בקצה (כוונו את הצעצוע כך שיצליח) וכשהוא מצליח תשמחו איתו, תנו לו למשוך מעט ושחררו כדי שירגיש טוב עם עצמו וירצה לנסות לתפוס גם בפעם הבאה. אם הגור קופץ על הידיים שלכם בכל זאת בזמן משחק, ניתן לקשור לצעצוע הנשיכה חוט באורך של מטר וכך ניתן להניע את הצעצוע על הרצפה מצד לצד או באוויר מבלי שהוא יתפוס את היד שלכם. השתדלו שלא להחזיק את הצעצוע גבוה מהגור, כי אז תעודדו קפיצות על מנת להשיג אותו. הימנעו מלהחזיק את הצעצוע קרוב, כי אז הגור יקפוץ עליכם. החזיקו את הצעצוע הרחק מכם ולא בקרבת הגוף.
- שחקו איתו משחקי הבאה והציעו לו פרס אחר, כמו צעצוע זהה או צ'ופר כשהוא מביא את הצעצוע שזרקתם. זרקו כדור קטן, השאירו כדור זהה בידכם וכאשר הוא תופס את הכדור שזרקתם ומתחיל לחזור איתו הראו לו שיש לכם גם ואם הוא יפיל את הכדור שבפה שלו הוא יקבל את מה שיש לכם, וכן הלאה. זו הבאה נלמדת ברמת משחק היכולה מאוד לעזור בהוצאת אנרגיה לגור בצורה נכונה. אם הגור לא מחזיר עד אליכם או מחזיר חלק מהדרך יש לזרוק לו בכל זאת את הכדור שאצלכם, עם הזמן הוא ילמד להחזיר עד אליכם. גורים שרצים לכיוון אחר מכם ניתן לזרוק בכל זאת כאשר הם עושים את התנועה הכי קטנה לכיוון שלכם, גם זה יגרום להם לחזור יותר לכיוון שלכם בהמשך.
- לעולם לא לשחק איתו עם הידיים שלכם. אם תעשו זאת, אתם בעצם נותנים לגיטימציה לגור לנשוך את הידיים ולראות בהם "צעצוע נשיכה". גור ששיחקו איתו הרבה עם הידיים יפתח נטייה לנשוך גם כשמלטפים אותו או מושיטים יד לליטוף.
שנם גורים הרגישים מאוד למגע בגיל צעיר, הרגישות יכולה להתחיל כבר בגיל חודשיים ולהמשך מספר חודשים. הסיבה לכך, הינה מערכת עצבית מאוד פעילה, שגורמת לכך שהמגע האנושי הופך למשהו מציק ולאו דווקא נעים. הדבר הכי חכם שתוכלו לעשות עם גור כזה הוא למעט לליטופים באופן כללי, ללטף אותו רק כשהוא רגוע, אחרי הוצאת אנרגיה וגם אז, לא ללטף לאורך זמן רב. אנחנו טועים כאשר אנחנו חושבים שכלבים אוהבים מגע מהרגע הראשון שהם אצלנו בידיים. ישנם גורים הזקוקים להרגלה למגע לפני שמתחילים לגעת בהם ללא הפסקה.
אז מה עושים אם הגור זקוק להרגלה למגע? לוקחים חטיף ביד ועושים אגרוף. נותנים לגור להכניס את הלשון פנימה ולהוציא את האוכל ובזמן שהוא עושה זאת ניתן ללטף אותו באופן רגוע ומרגיע מהראש לאורך הגב. אחרי שעשיתם זאת מספר ימים ניתן גם לגעת ברגליים ובזנב ולהרגיל למגע בכל איזור הגוף, כולל הבטן. יש לתרגל זאת תקופה ארוכה מאוד, לעיתים אף מספר חודשים.בהמשך, יש להתנות את קבלת הצ'ופר בזה שהגור מאפשר לכם ללטף אותו. ככל שתפתיעו אותו יותר עם הצ'ופר (שלא ידע שיש לכם) כך הרצון שלו לשתף פעולה יהיה גדול יותר.
דרך נוספת תהיה באמצעות צעצוע נשיכה ומשחק משיכות (לגורים עד גיל 4 חודשים ולאחר החלפת השיניים). שחקו עם הגור עם חבל נשיכה (הניעו אותו מצד לצד בצורה איטית ועגולה ותנו לו לתפוס), וכאשר הוא נושך את החבל ומושך מעט אחורה לטפו אותו באופן רגוע ושבחו אותו על כך שהוא מאפשר לכם ללטף אותו וממשיך להתעסק בנשיכה. בשתי הדרכים הנ"ל אתם מקשרים את המגע לאקט חיובי מאוד והופכים אותו לנעים. יותר מכך, אתם מעסיקים את הגור ומנתבים את הצורך שלו לנשוך לפעולה אחרת.
מעבר לכל ההצעות לעיל, חשוב לטייל עם כלבים צעירים באופן קבוע ולדאוג שיוציאו אנרגיה בטיולים וכך יהיו רגועים יותר בבית. כדאי גם להאכיל בזמנים קבועים פחות או יותר, לשחק איתם הרבה בצורה נכונה ולא לשכוח, להציב גבולות וכללי התנהגות ברורים ולהיות עקביים באכיפתם.
תרגול נעים!